שאל את הרב

האם שמחה הכרחית לאהבה

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 22/09/21 20:15 טז בתשרי התשפב

שאלה

שלום כבוד הרב,

באחד מהקורסים שלי בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה נתקלתי בשאלה שאני מחפש לה תשובה אפשרית במקורות היהדות. אני מנסה להבין האם שמחה מהווה תנאי הכרחי לאהבה (בעיקר אהבה בין בני אדם אך גם אהבה באופן כללי כפי שמוגדרת במקורות היהדות). לכאורה, אפשר לחשוב שהשמחה הכרחית והיא זו שמייחדת את האהבה משאר התופעות האנושיות שאנו מכירים. יחד עם זאת, נראה שיש חוסר תאימות מסוים בין השניים, מצד אחד, נראה שאהבה טומנת בחובה סוג של ביטול עצמי, לעומת זאת במקרה של שמחה דווקא להיפך, יש בסיס של עניין עצמי והיעדר ביטול עצמי. איך השניים יכולים להופיע יחד? התשובה הקלה היא שאין קשר מחייב בין שמחה לאהבה ושהנוכחות הרבה של שתי אלו ביחד זה צירוף מקרים ותו לא. מעבר לכך, ניתן לחשוב על דוגמאות של אהבה שאין בה שמחה - אצן שאוהב לרוץ אך בעקבות תאונה לא יכול לרוץ יותר, איש שאוהב אישה אך אהבתו לא תתממש מסיבות כאלה ואחרות, ועוד. אולם, מעבר לעובדה שמדובר בחריגה סטטיסטית גדולה(לרוב אהבה ושמחה יופיעו יחד), הייתי שמח להבין מה כן הכרחי לאהבה? מה היא התכונה המהותית לאהבה, שאם נוציא אותה מהמשוואה תתבטל האהבה? אכפתיות? הערכה?

תודה מראש

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום וברכה

ומועדים לשמחה,

משעה שמדברים בשפה פילוסופית קשה מאוד לדון בסוגיות חשובות מעין אלה שאתה מעלה, שכן יש צורך לפתוח בעולם ההגדרות: מהי שמחה ? מהי אהבה ? ומהו תנאי הכרחי ? והדיון על כך עצמו הוא בעייתי מאוד, שהלוא כלל לא ברור שיש ביכולת המילים לעסוק במושגים מופשטים מעין אלה, ולעולם ייוותר חלל ריק שאין ביכולת הביטוי המילולי למלא אותו.

על כן, נראה שניתן רק לתאר את הדברים במברשת ולא במכחול דק:

שמחה כנראה אינה מהווה תנאי הכרחי לאהבה. ניתן לאהוב מתוך מצוקה, תשוקה עמוקה, חיבור שנוצר דווקא מתוך כאב משותף וכדו׳, ולכן אין אנו מוצאים התניה כזו במקורות היהודיים. אפשר לשים לב בנוסח התפילה, שבשבת אנו אומרים ״והנחילנו ה׳ אלוהינו באהבה וברצון שבת קדשך״, ואילו במועדים (כמו עכשיו, בסוכות) אנו אומרים ״והנחילנו ה׳ אלוהינו בשמחה ובששון מועדי קדשך״, והדיוק בנוסח מלמד על ההבחנה שבין אהבה ורצון ובין שמחה וששון.

כמובן שבמישור המעשי, סביר להניח כי ככל שאדם מלא שמחה פנימית כן קל לאהוב אותו יותר, וכנראה שקל גם לו להתאהב יותר, אולם זה נראה מחוץ לתחומי הדיון שלך.

תוך כדי הדיון שלך נכנסת לאחת השאלות העמוקות ביותר ביחס לאהבה עצמה. אתה כתבת ש״נראה שאהבה טומנת בחובה סוג של ביטול עצמי״, אולם הדבר מורכב הרבה יותר: האם כשאדם אומר לאדם אחר ״אני אוהב אותך״ הוא אומר את המשפט הכי אגואיסטי בעולם, שבמרכזו נמצאת אהבתו, או שזה המשפט האלטרואיסטי ביותר בעולם, שכן הוא מבטל את עצמו מול מושא אהבתו. גם הדיון בכל הפרשנים ביחס למושג ״אהבה שאינה תלויה בדבר״ קשור לשאלה הזו - האם היא ביטול עצמי או העצמה עצמית - ואפילו הניסיון לעמוד על טיבו של המונח ״אהבת חינם״ מחייב את הדיון הזה, ומלמד שכלל לא ברור שאהבה מורכבת רק מביטול עצמי.

מה כן הכרחי לאהבה ? כאמור, זה דיון שמחייב לעסוק קודם כל במהותה של האהבה, וכלל לא ברור לי שזה אפשרי. אולם ברמה של ״מברשת״ נראה שהתנאי ההכרחי לאהבה הוא שנוצרת תשוקה, בקשת חיבור, רצון להתקיים ביחד וכדו׳.

כל טוב וחג שמח

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות