שאלה
לכבוד הרב שמואל אליהו שליט"א,
מורה אחד אמר לנו רעיון שנשמע לי דורש ביקורת של רב, אבקש את חוות דעתה רב על כך:
שיאה של כל פרשת שבוע נמצא תמיד ב"רביעי". העלילה באה לידי יופיה והמתח בשיאו תמיד באמצע הפרשה, משום שבימים קדמונים רק לבעל קורא היה ספר תורה לפניו וכל הציבור האזין בע"ה ועל מנת לתפוס את תשומת לב הציבור כיוונו חז"ל את 7 חלקי הפרשה בצורה הנ"ל.
בדיקה של סיפורים יוונים ויוגוסלביים מראה שכבר אצלם היתה נהוגה שיטה זו וחז"ל הושפעו מהם וקבעו את שיא הפרשה ב"רביעי", בחלק האמצעי.
שאלתי לא נוגעת לתוכן(שלענ"ד מבחינה תוכנית כלל זה אינו נכון בחלק גדול של הפרשיות)אלא לסגנון שחז"ל הושפעו מחכמות הגויים.
לתשובת הרב אודה.
תשובה
צריך הרבה זהירות עם כל הדברים הבאים מחכמות חיצוניות.
מצד אחד "חכמה בגוים – תאמין" ואפשר ללמוד מהם הרבה דברים חיובים. ומצד שני הנסיון של עם ישראל במשך האלפיים השנים האחרונות מראה לנו שכמעט כל אלה שהלכו ללמוד את חכמת הגויים מיד נגררו להתבטל מול חכמתם.
אע"פ שכשאנחנו מסתכלים היום על חכמת הגויים הזו שהתבטלו כלפיה - אנחנו צוחקים. ל"חכמה" הזו שהיו ם נראה שאין בה ממש. אבל בזמנה - היתה לה הילה והתבטלו כלפיה.
ראה מה קרה לכל הלומדים "חכמה יוונית". חכמה שיש בה גם דברים חיובים.
חלק מהלומדים אותה נגררו לעבוד את אלילי האבן היפים של יוון.
חלק מהם חיקו את ארחות חייהם ומידותיהם הרעות,
חלקם חיקו את המוסר הקלוקל שלהם. עד שחכמינו גזרו ואמרו "ארור האדם שילמד את בנו חכמה יונית".
ו"אמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג 'עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי' - אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות מהם למדו חכמה יונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא (מערב טורקיה). וחכמינו התירו רק למי שמקורב למלכות ללמוד את החכמה הזו כיון שצריכים להשתמש בחכמה הזו לצורך עבודתם.
ומפני מה לימוד חכמת הגויים גורר התבטלות רוחנית ונפשית ומעשית מול החכמה הזו?
מפני שהיא תמיד תמיד נוצצת ומבריקה, תמיד נראית צודקת ויפה בשעתה.
[מה למעשה?]
לימוד דברים חיוביים מהנכרים מחייב הרבה הרבה הרבה זהירות.
למה הדבר דומה?
לאכילה.
כמו שבאכילה אדם יכול וצריך לקחת דברים חומריים מהחוץ ולהכניסם לגופו. כך גם בהכנסת דברים רוחניים - בלימוד.
כמו שבאכילה אדם חייב לקלף את הפרי ולברר רע מטוב. לא לאכול דבר חי. אם מדובר בבשר – צריכים למלוח את הבשר ולבשל אותו. אם זה ירק צריך לקלף אותו. ללעוס בשיניו ולפרר אותו לפני שהוא בולע.
תפקיד הפירור הוא לברר טוב מרע. אחרי הבליעה האוכל מתעכל במעיו והופך להיות חלק ממנו, וחלק מוצא מחוץ לגופו.
ראה. אם המנגנון של הוצאת הפסולת לא יעבוד בצורה נכונה "אם יסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם אי אפשר לעמוד ולהתקיים לפניך אפילו שעה אחת.
***
למעשה ביחש לשאלתך יש אפשרות שחכמינו למדו משהו מחכמת הנכרים כמו שכתוב "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם. אבל במקרה הזה לא ברור לי האם חכמינו למדו את זה מחכמות הנכרים או אולי חכמי האומות למדו את זה מאיתנו.
אם העקרון הזה נכון או לא, אני לא יודע. אע"פ שברור שהתורה בנויה נכון גם מבחינה הצורה החיצונית. מילים דומות וסגנון יפה.
כמו שבבית המקדש היה גם תוכן וגם צורה חיצונית. כך גם בתורה יש תורה מפוארת בכלי מפואר.
בהצלחה