למה מברכים ברכת לבנה

בס"ד

מברכים על הללבנה כל חודש בשעה שהיא עולה ומתחילה להראות שלמה. וזה קורה אחרי שבעה ימים מתחילת המולד. יש מברכים אחרי שלשה ימים כיון שלא רוצים לאחר את הברכה. אבל על פי המקובלים טוב לברך אחרי שבעה ימים שאז אורה מאיר ביותר. ובכל מקרה לא מברכים אחרי יד יום שאז כבר עבר שיאה של הלבנה. (בסוף התשובה אביא קובץ הלכות בענין ברכה זו)
כל 29 ימים ו12 שעות ושלושת רבעי שעה בערך הלבנה משלימה סיבוב סביב כדור הארץ ובכל חלק ממהלך הסיבוב היא נראית אחרת. פעם בשלמות ופעם נראה חלק מצד ימין שלה ופעם משמאל.
כיון שאנחנו לא חיים לבד ולא שמחים רק בשמחת עצמנו – כיון שאנחנו יודעים כי העולם מקבל ברכה מקיומה של הלבנה כמו מקיומה של השמש. אנחנו שמחים בחידושה ומברכים אותה ואת העולם שמקבל ברכה יחד איתה.
ודבר זה הוא חשוב מאוד. להיות האדם מחובר על מה שקורה סביבו. לא להיות אדיש ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו. לא לומר עולם כמנהגו נוהג וכד. אלא לשמוח עם כל התחדשות של הבריאה ושל כל חלק וחלק שבה. לשמוח ולברך עם זריחת השמש בכל בוקר ולומר ברכת יוצר המאורות. לברך כל ערב ולומר מעריב ערבים לברך על צמיחת האילנות בניסן ולברך ברכת האילנות. וכך כל ברכה וברכה על כל דבר טוב שבעולם.
חלק מהברכה הוא לדעת שגם אנחנו – עם ישראל – מתחדשים כמו שהלבנה מתחדשת. היתה לנו תקופה של הארה נפלאה והיתה אחר כך תקופה של ירידה. וכיום אנחנו שוב בעליה ומתקרבים לשיאינו מחדש.
רמז מעניין לדבר זה נמצא באחד השמות של שלמה המלך "ידידיה". שם זה מסמל את הדורות שחיו בהם דוד ושלמה. אם נמנה את הדורות מימי אברהם אבינו נמצא שדוד הוא הדור הארבע עשרה (יד) ושלמה הוא הדור החמש עשרה (יה). וזה רמוז בשם של שלמה "יד-יד-יה" שמורכב מאותיות "יד" ו"יה".
מניין הדורות נמצא בסוף ספר רות "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן: וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב: וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דוד". אם נזכור כי פרץ הוא בנו של יהודה שהוא בן של יעקב בן יצחק בן אברהם נדע שדורו של דוד הוא הדור הארבע עשרה לעם ישראל.
איך כל זה קשור לקידוש לבנה?
הלבנה הולכת ומתשתלמת מהיום הראשון של החודש ומגיעה לשיאה ביום החמש עשרה ואז היא במילואה. אבל אז היא גם מתחילה לרדת ולהיות חסרה. כך קרה לדוד ולשלמה. דוד לא היה מושלם ולא זכה לבנות את בית המקדש. אבל שלמה שהיה בתחילתו "שלם" כמעט בכל דבר החל בדורו את התהליך של ההתמעטות כמו שהלבנה מתחילה ביום שיאה להתמעט.
נמשלו ישראל ללבנה. וגם הם עתידים להתחדש כמותה. ואנחנו מתבוננים סביבינו ומברכים על כל התליך ההתחדשות שנמצא בטבע ומברכים לקב"ה על כל מה שקורה סביבינו וכל מה שקורה איתנו. וגם יודעים שאנחנו קשורים בקשר חזק לכל תהליך הבריאה בכל נימי נפשנו אפילו בפרטים הקטנים.
ומקוים אנחנו לימים שבהם אור הלבנה יהיה כמו אור החמה. וגם אנחנו כנבראים שמקבלים את אורנו מלמעלה. נוכל להאיר בשלמות בלי שום מחיצה כלל.
אמן.