שאלה
שלום הרב
בעלי נהרג בעזה לפני ארבעה חודשים.
בתקרית בה נהרג הם היו שיירה של 8 האמרים הוא היה ברביעי . הוא החליף מקום למקום הקדמי כדי לפקד על כולם( באותה משימה הוא לא היה חייב לשבת שם והתעקש). ירה עליהם חייל מכוחותינו שדמיין מחבלים בעקבות יום לחימה קשה שעבר עם היתקלויות של מחבלים. החייל דמיין מחבלים וירה 80 כדורים ממאג. 3 האמרים קיבלו ירי במיוחד ההאמר של אוריאל. רק אוריאל חטף כדור אחד מתחת לקסדה ואף אחד לא נפגע ולא נפצע מתוך ההאמר של ה13 חברה.
בתחושה שלי אני מרגישה שאלוהים העניש אותנו. יש לי שתי בנות תינוקות ואוריאל היה מהמשובחים של האנשים בעולם הזה. וכשאני רןאה שדווקא הוא נהרג אני מרגישה שזה עונש. ויש לי שאלות אמוניות מאוד מאוד קשות. במיוחד כשהתפללתי עבורו בצורה קיצונית מתחילת
הלחימה. אני חוקרת את השאלה האם במלחמה הכל מכוון מלמעלה? או שהשטן מקטרג בשעת סכנה? או שהמוות מקרי?
תודה הרב.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
במשפט אחד: חס וחלילה לחשוב שזה עונש. אין שום הצדקה למחשבה כזאת. זו מחשבה מחלישה ומדכאת.
בפירוט, לגמרי לגיטימי לחשוב כך. אל תכעסי אל עצמך שיש לך מחשבות כאלה. המחשבות והרגשות שלך מאוד נורמליים. אצל אנשים שסובלים מ-'גורל' אכזר: מחלה קשה, נכות, סבל כלכלי או חברתי, מתפתחת תחושה ומחשבה שאלהים מעניש אותם. המחשבה הזאת באה בגלל סטיגמה לקויה כאילו 'המוצלחים הם אהובים על אלהים והסובלים שנואים עליו'. זו תפיסה דתית משובשת, כל ספר איוב מיועד להכחיש מחשבות כאלה (ועוד פרקים בתנ"ך).
כדי ליישב דעתך בנקודה המסוימת של מוות בגיל צעיר, אציג פנייך מספר דוגמאות של מי שסיימו חייהם בגיל צעיר וקשה לומר שהם נענשו:
האר"י הקדוש נפטר בגיל 38
הרמח"ל נפטר בגיל 37
רבי נחמן נפטר בגיל 38
התשובה שאני נותן לשאלה שלך: האם "אלהים העניש אותנו"? לא יכולה ולא צריכה להרגיע את רוחך הנסערה, את הקשיים האמוניים שלך, את הכעס (הטבעי) שיש לך על אלוקים, כעס שמתבטא בתחושה שאת נענשת על לא עוול.
אבדת בן זוג אהוב, בעל ואבא לילדות שלך, שותף לחלומות על משפחה מאושרת. זה אסון בלתי נתפס. חשוב להכיר בסבל הרוחני שלך, לקבל אותו, לא להדחיק ולא להכחיש אותו. את מצויה במשבר נורא, זה מצבך כיום. הברירה היותר בריאה היא לחיות את המציאות הזאת במודעות מלאה. לקבל את המצב הזה ולחיות אותו, עם כל הקשיים הרוחניים והאמוניים, בלי להבהל, בלי להסתיר ובלי לברוח. ככל שתצליחי לחיות את הסבל והקושי על כל צדדיו כך יוטב לך בסופו של דבר גם ברגש, גם ברוח וגם באמונה.
צריך הרבה מאוד כוח כדי לעבור תקופה כזאת. אין לאדם מאגרי כוח כאלה גדולים, לכן יש נטייה לברוח מהקושי, יש לכך דרכים שונות... אבל לבריחה כזאת יש מחירים כבדים. אני ממליץ לאסוף כוח מהסביבה. להיות מודעת לכך שאת כרגע חייבת להיעזר באחרים. כמו שנעזרים בסביבה בתמיכה כלכלית או בעזרה בטיפול בתינוקות, כך צריך להיעזר בסביבה ולקבל תמיכה חברתית, תמיכה רגשית, תמיכה רוחנית ותמיכה אימונית. תבחני מי מתאים לכל אחד מהצרכים הללו - מי בסביבה שלך (משפחה, חברים, קהילה, אנשי מקצוע) יכול\ה לתמוך בך חברתית, מי רגשית, מי רוחנית ומי אמונית.
כואב מאוד את כאבך המר ואת סבלך הנורא.
מאמין ומתפלל שתזכי בעתיד לראות אושר ונחת בחייך.